למה גמא ריקבון מסוכן יותר מאשר ריקבון אלפא או ריקבון בטא?

למה גמא ריקבון מסוכן יותר מאשר ריקבון אלפא או ריקבון בטא?
Anonim

תשובה:

זה בעצם לא בהכרח נכון!

הסבר:

לקרינת אלפא, בטא וגאמא יש יכולת חדירה שונה, זה קשור לעיתים קרובות ל'סיכון 'או ל'סכנה', אך לעתים קרובות זה לא נכון.

#color (אדום) "יכולת חדירה" #

ראשית נסתכל על יכולת החדירה של סוגי הקרינה השונים:

  • אלפא (# אלפא #): חלקיקים גדולים (2 נויטרונים, 2 פרוטונים); +2 חיוב
  • בטא (# beta #): קטן (אלקטרון);.1
  • גמא (# gamma #) או רנטגן: גל (פוטון); ללא מסה, ללא תשלום

בגלל המוני שלהם ואת תשלום אלפא חלקיקים נעצרים בקלות על ידי פיסת נייר ואפילו את השכבה העליונה של העור שלך. הקטן יותר ביתא חלקיקים יכולים לנסוע קצת יותר, ניתן לעצור עם שכבת perspex.

ל גמא קרני זה מצב שונה מאוד, כי זה גל (כגון אור וצליל) ואין לה מסה תשלום. בתיאוריה גל יכול לנסוע לנצח בחומר. אינטראקציה עם חומר היא תהליך מקריות. בדרך כלל שכבת עופרת או שכבה עבה של בטון משמשת להקטנת השידור לרמה סבירה.

#color (אדום) "מה מסוכן?" #

רק להסתכל על יכולת חודר, קרני גמא אולי נראה מסוכן יותר, כי הם יכולים לנסוע הרבה יותר. זה לא תמיד כך:

זה חלקיקי אלפא נעצרים בקלות לא אומר שיש להם פחות אנרגיה. זה רק אומר שהם מאבדים את האנרגיה שלהם על מרחק קצר מאוד. כאשר אתה לבלוע או לשאוף את החלקיקים האלה הם יכולים לגרום הרבה נזק.

א חלקיק ביתא יכול גם לעשות הרבה נזק כאשר הם בתוך הגוף שלך וגם על העור, למשל את העיניים (הסיכון של קטרקט).

אנרגיה גבוהה גמא ריי יכול בקלות להיכנס לגוף שלך, אבל זה יכול גם פשוט לצאת מהגוף שלך. זה בדרך כלל גורם פחות נזק בדרכה!

אז זה לא הקרינה עצמה עושה את זה "מסוכן", רק שלה כי חלקיקי אלפא ביתא קל יותר להגן אז קרני גמא.