מה היתה התוצאה של מלחמת קוריאה?

תשובה:

מלחמת קוריאה היתה ניסיון של צפון לספח את הדרום, אלא גם מבחן של סטלין על ידי נחישות העולם. דרום קוריאה נותרה ולא התרחשה מלחמת עולם כללית בשנות החמישים.

הסבר:

סוף מלחמת העולם השנייה התפלגה באופן שרירותי פחות או יותר באופן שרירותי בין ישראל לסובייטים. סטלין, כפי שעשה באירופה, ניצל את ההזדמנות להקים מדינת לוויין בצפון קוריאה תחת השפעתו. האמריקאים - המעוניינים יותר לקבל את כוחותיהם הביתה - הניחו כוח קונבנציונלי ועודדו את דרום קוריאה להתייצב ולהפוך למודרניזציה יותר.

קים איל סונג, לקוחו של סטאלין, קיווה לאחד את קוריאה בכוח. וב -1948 חש כי הצבא שלו עולה בהרבה על זה של דרום קוריאה וכוח השריון האמריקני. סטאלין רצה לראות אם שאר העולם עייף מדי אחרי מלחמת העולם השנייה כדי לעמוד בתוקפנות, וגם רצה להגיע בקלות ליפן (רוסיה ויפן נלחמו זו בזו ארבע פעמים בין 1905 ל -1945).

הפלישה הצפון קוריאנית הראשונה של יוני 1950 הלכה טוב מאוד, לכדה כמעט את כל דרום קוריאה בעוד כמה שבועות, אבל אז האמריקאים (בסיוע מדינות האו"ם) עלו על נחיתה אמפיבית באינצ'ון ובנובמבר היו מעל הכל כמעט של צפון קוריאה. הדבר גרם להתערבות סינית, אך באביב 1951 התייצבו קווי החזית פחות או יותר לאורך הגבול הנוכחי בין צפון קוריאה לדרום קוריאה.

הסינים ומה שנשאר מצבא צפון קוריאה (המגובה בציוד ובציוד הסובייטי) לא היה בכוחם לחצות את הדרום, בעוד שבעלי ברית-הברית חששו מפני הסלמה במלחמה אם יעלו לגבולות סין שוב. הקיפאון נשאר כשהשיחות של פיונגיאנג נמשכו שנתיים; בעיקר משום שהרוסים והסינים המשיכו לבחון את נחישותה של דרום קוריאה ובעלות בריתה להמשיך את הסכסוך.

מותו של סטאלין בתחילת 1953 והנחישות המתמשכת להגן על דרום קוריאה הביאו לשביתת נשק - אם כי צפון קוריאה עדיין לא הסכימה רשמית לסיום הסכסוך. רק עכשיו, נכדו של קים איל סונג, קים ג'ונג און, מראה סימנים של הכרה בפועל בקיומה הפורמלי של דרום קוריאה.