תשובה:
מעט מאוד שפות, אם בכלל, עשו הבחנה דקדוקית בין "מותנה" לבין "תת-קרקעי".
הסבר:
בכל שפה שלמדתי אי פעם, איזה סימני תנאי מותנים בצורה שונה מאשר מעיד על הפועל, מותנה ("אם אתה X, אז אני Y") מסומן על ידי הצורות המשנה של הפועל. מותנה היא קבוצת משנה של המצבים שבהם אתה משתמש subjunctive. מסורות דקדוקיות שונות עשויות לקרוא לצורות המשנה "מותנות" או "תת-חוצניות" או "איריאליס".
מה הם 3 פעלים שיכולים לשמש רק פעלים טרנזיטיביים 3 כי יכול לשמש רק פעלים אינטנסיבי?
בעיטה, רוצה, ולזרוק הם דוגמאות של פעלים טרנזיטיביים. להגיע, ללכת, וללכת הם דוגמאות של פעלים אינטנסיבי. פועל טרנזיטיבי הוא פועל המתאר פעולה או פעילות ויש לה אובייקט ישיר. הדרך הקלה ביותר לגלות אם פועל יש אובייקט ישיר היא לשאול את השאלה מי או מה אחרי הפועל. לדוגמה: רוברט זרק את הכדור. (רוברט זרק מה? "רוברט זרק את הכדור.הכדור הוא חפץ ישיר הפועל זרק, ומכאן הפועל הוא טרנזיטיבי.) פרייה לבעוט אחיה כאשר הוא מתגרה בה. (פרייה בועט במי? "פרייה בועטת באחיה," אחיה "הוא חפץ ישיר לפעולות הפועל, ומכאן הפועל הוא טרנזיטיבי.) פועל אינטראנסיבי הוא פועל המתאר פעולה או פעילות ואין לה חפץ ישיר. אם אין אפשרות של השאלה מי או מה
מהו מצב הרוח הכרחי המשמש להביע? + דוגמה
האימפרטיב הוא אחד משלושה מצבי רוח באנגלית. זה נותן פקודה. לדוגמה: בוא הנה! לך מפה! תביאי לי כוס מים, בבקשה. ודא שאתה בבית עד 09:00. סיים את שיעורי הבית שלך קודם. תהיה טוב. כבה את הטלויזיה. המוזיקה רועשת מדי; להפוך אותו! תעזור לי! תגיד לו שיעזוב אותי!
מהו מצב הרוח הנפוץ ביותר בשימוש בשפה האנגלית: מצב רוח מעיד, מצב רוח הכרחי או מצב רוח תת-קרקעי?
לדעתי זה מצב רומז. ראה הסבר לפרטים. לא עשיתי שום מחקר בנושא זה, אבל באופן לוגי חשבתי שזה מצב רומז. מצבי הרוח השונים מכוונים למטרות שונות של המשפט. המשפט המעיד מודיע על כמה עובדות (לא הכרחיות או אמיתיות), מצב הרוח הכרחי, מתן פקודות או פקודות, משפט משנה מביא הנחות והנחות. המטרה העיקרית של השפה היא להודיע, כך מצב הרוח (מתן מידע) הוא לדעתי הנפוץ ביותר בשימוש.