מה ההבדל בין אסוננס לחרוז? מהן דוגמאות של כל אחת מהן?

תשובה:

אסוננס הוא חזרה על קולות התנועה רק במילים, ואילו החרוז הוא חזרה על קולות הסיום של המילים.

הסבר:

אסוננס וחרוז הם שני מכשירים פיוטיים הכוללים חזרה על צלילים מסוימים על פני מספר מילים, כדי לקשר בין מילים או קווים, ולשימוש נכון, על מנת לתת לשיר (או לכתיבה אחרת, לפעמים) קצב מסוים בעת הקריאה.

אסוננס הוא החזרה על קולות תנועה במילים אחת או יותר שורות, כמו במשפט "ג 'ו נאנח כך שהוא לא הולך הביתה לבד." צליל ה"או "הארוך חוזר על עצמו במשפט זה, ויוצר אסוננס.

חרוז הוא החזרה המדויקת של התנועות והעיצורים, בדרך כלל בקצות המילים, עם צלילים שונים של צלילים מתחילים. זה יכול לקרות עבור מספר מילים בתוך שורה או שורות מרובות, או רק בקצות הקווים. דוגמה מהירה: "עם הזמן, הסיד הופך לרפש". ראה כיצד הסיומות, הן העיצורים והן חלקי התנועות, זהים בזמן, סיד ורפש? מצד שני, את העיצורים שהלכו עם הצלילים "o" בדוגמה assonance לא ממש משנה. שניהם משמשים לצורך מתן כתיבה קצב מסוים דפוס כאשר קרא בקול רם.

ישנם מספר תבניות ספציפיות החריזה המשמשים סוגים שונים של שירים כדי ליצור דפוסים שונים של קצב וקישור בין מילים. סוגים מסוימים של שירה אפילו תלויים במזימות החרוזים שלהם, כגון סונטות ולימריקים, וחובה ששירים כאלה יעקבו אחר תוכניות החריזה שלהם.

באופן טבעי, את המשפטים לדוגמה נכתבו בכוונה להיות ברור באמת כדי להדגים את הרעיון. כאשר קוראים ומנתחים את השירה, נסו לשמוע כיצד המילים פועלות יחד כדי להעביר צליל מסוים, זרימה ורגש, ולהבין אילו מכשירים פואטיים גורמים להם לעשות זאת. אסוננס וחרוז הם שני כלים בארגז הכלים של הסופר כדי להפוך את השירה ליותר מקווים אקראיים קצרים של מילים.